נותנים חיים
קרן תלי
על אודות | צרו קשר | דף בית
סיפורים אישיים
מרי־אהבה – סיפור הצלחה
מרי־אהבה – סיפור הצלחה
ריאה חדשה וחיים חדשים
ריאה חדשה וחיים חדשים
מחפירות ארכאולוגיות לתרומה שאין דומה לה.
מחפירות ארכאולוגיות לתרומה שאין דומה לה.
סוף סוף יכולה לנשום
סוף סוף יכולה לנשום
5/9
סוף סוף יכולה לנשום

שמי יהודית, ואני בת שלושים ותשע. עליתי לארץ מארגנטינה עם הוריי ואחי בגיל חמש. הייתי שמחה ובריאה לגמרי. בזמן לימודיי במכללה החלו להציק לי שיעולים קטנים ומרגיזים. הבדיקות שעשיתי לא העלו דבר. בגיל עשרים וחמש, לאחר שסיימתי את לימודיי ונישאתי, הלכו השיעולים וגברו. הפעם הראו הבדיקות שמקננת בריאותיי מחלה הפוגעת בתפקוד הריאות. פטיש של ארבעה טון הכה בראשי! מה? מחלה? עכשיו? מה פתאום? למה? מה זה אומר? המחלה חיה בתוכי אך התכחשתי לה. המשכתי לעבוד, טופלתי בסטרואידים וקיבלתי טיפול אנטיביוטי. תפקוד הריאות שלי עמד על 45%. בתקופה זו  גם הריתי, ונולדה לי תינוקת חמודה. אולם בתוך שלוש שנים הידרדר מאוד מצב הריאות. איכות החיים שלי הלכה וירדה: נאלצתי לקצץ בשעות העבודה, סבלתי מהתקפי קוצר נשימה, ומשימות פשוטות נהיו בלתי אפשריות. תפקוד הריאות שלי ירד ל-18%.

הרופאים אמרו שהפתרון היחיד הוא השתלת ריאות. ידעתי מעט מאוד על הנושא. כהרגלי, הכחשתי והמשכתי לשרוד יום אחרי יום, נלחמתי על כל נשימה. 

יום אחד, כשהייתי בת שלושים ואחת, לאחר כשבע שנות התמודדות עם המחלה, קיבלתי שיחה בהולה מבית החולים: נמצא תורם, ועליי להתייצב בתוך שעתיים בבית החולים. התבלבלתי: מצד אחד שמחה ותקווה לחיים טובים יותר ומצד אחר פחד נורא והבנה שזהו מצב של חיים ומוות!!! אין זמן לחשוב – מהרגע  שאושר הניתוח, את בסרט נע, לא ממש מעכלת. עד היום אינני מבינה מהיכן צמחה בי האמונה שהכול יהיה בסדר (אגב, אני חילונית לגמרי). ידעתי שאני נמצאת בידיים הטובות והמקצועיות ביותר. ידעתי שאחיה.

לאחר ניתוח ארוך והתאוששות של שבעה עשר יום השתחררתי מבית החולים, עם ריאותיי החדשות, נושמת בכוחות עצמי. השיקום לא היה פשוט אך מרגש. בכל יום עלה תפקוד הריאות, התחזקתי, ולפתע אין שיעולים, אין קוצר נשימה, אני יכולה לעשות פעילות גופנית, יכולה לרקוד להנאתי כמו שאהבתי, יכולה לצחוק בלי להיחנק, יכולה לרוץ ולשחק עם בתי – סוף-סוף אני יכולה לנשום!

ארבע שנים לאחר ההשתלה השתתפתי באולימפיאדת מושתלי לב-ריאות בצרפת, שם השתתפתי בריצת מאה מטר ובמרתון של ארבעה ק"מ. שבתי לעבוד במשרה מלאה. בעצם חזרתי לתפקוד מלא. התזכורת היחידה מההשתלה היא התרופות שעליי לקחת מדי יום ושהיו להרגל קבוע ושולי, וכמובן מעקב רפואי.

בשנה הבאה נחגוג לבתי בת מצווה. לפני שבע שנים לא היה ברור אם אזכה  לשמוח אתה.

את חיי אני חבה למשפחת מיוחדת (אני בקשר עמה עד היום) אשר ברגע הקשה ביותר הסכימה לתרום את איבריה של בתם שנקטפה בטרם עת בגיל עשרים ושלוש בתאונת דרכים. בזכותם זכיתי בהזדמנות שנייה ובתי זכתה באם בריאה שתלווה אותה בחייה, ועבור הוריי נולדתי מחדש. 

אנא חתמו על כרטיס אדי, ותנו הזדמנות לעוד חולים לנשום ולחיות.

הכותבת:  יהודית אטיאס
האתר הופק בסיועו הנדיב של:
הקדש בן טייטל
Ben Teitel Trust
עיצוב: סטודיו קרמל  |  תיכנות: entry
כל הזכויות שמורות © אתר נותנים חיים, קרן תל"י
קרן החינוך למען בתי-ספר תל"י
לגלישה מיטיבית באתר מומלץ להשתמש בדפדפנים: ie8+, firefox4+, chrome