להעלות נימוקים בעד ונגד בדילמה הקשורה לתרומת האיברים ובחינת הנושא לעומקו.
עריכת ויכוח מונחה (Debate), כדי שכל צד יקבל הזדמנות שווה להציג את טענותיו. כל טוען צריך לשכנע את הקהל (או את הצד השני) בצדקת השקפתו. לפני הוויכוח ובסיומו מצביעים בעד או נגד הטענה ובוחנים אם הדיון המושכל שינה עמדות, ואם כן, כיצד.
1. תנו לאחד המשתתפים לקרוא את הפסקה הראשונה מתוך הכתבה "אני אחראי למותם של מאה בני אדם".
אם הדיווחים שבתקשורת אכן נכונים, סמי שם־טוב ודימיטרי אורנשטיין מירושלים פעלו כשדכני כליות והצילו חיים של מאות. מניעיהם לא היו טהורים. נדרשו סכומי כסף גדולים על מנת לגרום להם להפר את החוק ולהסתכן בעונש מאסר. אם כן, מי מאִתנו פעל באופן מוסרי ומי לא? אני או הם?
|
2. שאלו את השאלה: האם, לדעתכם, יש לתת תמורה בעבור תרומת איברים?
אם יש צורך הסבירו שמדובר בתמורה כספית או בתמורה שוות כסף כגון נקודות
זיכוי במס הכנסה וכדומה כדי להציל יותר חולים!
בשלב זה נסו להימנע מפרטים ובקשו מהמשתתפים להכריע בשאלה העקרונית.
ערכו הצבעה בנושא (בעד – נגד).
הערה: שלב זה נועד לסייע למשתתפים ולמנחה לברר את עמדות חברי הקבוצה בנושא.
כדאי לרשום את תוצאות ההצבעה ולהשוותן לתוצאות הצבעה שתיערך לאחר הדיון.
דרך הצגת טיעונים בוויכוח:
המלצות:
|
3. חלקו את המשתתפים לשתי קבוצות של שלושה-ארבעה משתתפים בכל קבוצה.
קבוצה אחת תכין את הטיעונים "בעד" מתן תמורה והשנייה תכין את הטיעונים "נגד".
כדאי לכוון את המשתתפים לעסוק בהיבטים מגוונים של הסוגיה ולכתוב על הלוח, או לציין בעל־פה מושגים שכדאי לדון בהם, כמו – ערך החיים / מוסר וצדק / תפיסות דתיות / זכות האדם על חייו ועל גופו ...
הערה 1: אם יש מספר המשתתפים בקבוצה גדול, אפשר שרק כמה משתתפים יעסקו בהכנה לוויכוח והשאר יקבלו משימה אחרת (למשל קריאת חומר רקע לדיון, קריאת מאמר, דיון ערכי בנושא או מענה על שאלון או על חידון כלשהו – ראו קישורים ופעילויות נוספות). במקרה כזה, משתתפי הקבוצה שאינם מכינים את הטיעונים לויכוח, יהיו ה"מושבעים" שיכריעו בסוף את תוצאות הוויכוח.
הערה 2: אפשר לאתגר את המשתתפים ולתת להם להציג את העמדה המנוגדת לעמדתם המקורית כפי שהובעה בהצבעה שנערכה בהתחלה (סעיף 2).
4. אפשר לבקש מכל קבוצה לבחור נציג שיציג את הטיעונים, או שכל חברי הקבוצה יציגו את הטיעונים על פי סדר שיקבעו מראש.
5. עריכת הוויכוח. כל צד מקבל כ־5 דקות להציג את טיעוניו ולאחר מכן זמן נוסף כדי לענות על טיעוני הצד השני (כמובן שאפשר להמשיך בחילופי הדברים ככל הנדרש).
6. נעילת הוויכוח והצבעה על העמדה המועדפת בעקבות הדיון.
(המקורות ישמשו חומר עזר למשתתפים בוויכוח – בעזרתם הם יוכלו להעמיק את טיעוניהם ולהעשירם)
מקור 1:
הוּא (רבי עקיבא) הָיָה אוֹמֵר:
חֲבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם;
חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, עָשָׂה אֶת הָאָדָם"
(בראשית ט', ו').
(משנה, מסכת אבות, פרק ג' משנה י"ד)
|
הסבר למקור 1: המשנה נפתחת בקביעתו של רבי עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם". לאחר הקביעה מובא הנימוק: "כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט', ו'). פרשנים רבים עסקו בבירור הצירוף "צלם אלוהים" והסבירו שהמונח מבטא את הרעיון שהאדם נבדל מכל היצורים החיים מפני שטבועה בו מהות אלוהית מסוימת. זהו אחד המקורות לתפיסה שחיי האדם קדושים, ומתפיסה זו נובע האיסור החמור על רצח אדם באשר הוא – אסור לרצוח כל אדם משום שבכל אחד טבוע צלם אלוהים. לפי תפיסה זו האדם הוא בעל ערך, בלי קשר לתכונותיו, לתפקודו או ל"תועלת" שבו. |
||
מקור 2:
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי,
לְלַמְּדָךְ,
שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;
וְכָל הַמְּקַיֵּם (מַצִּיל) נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; [...]
וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁלְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,
וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לְזֶה; וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל האָדָם
בְּחוֹתָמוֹ שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
(משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד' משנה ה')
|
הסבר למקור 2:
משנה זו מציגה שלוש תשובות לשאלה "מדוע נברא האדם יחידי?"
המשפט האחרון במשנה מלמד שכל אדם צריך לומר לעצמו "בשבילי נברא העולם". אמירה זו יכולה להיות להתפרש כאמירה אגואיסטית: אני מרכז העולם, כל העולם נברא על מנת לקיים אותי ואת מאוויי. אך אפשר לקרוא את הדברים גם אחרת: אנו חייבים להכיר בייחודנו וגם בייחודו של זולתנו, שהוא שווה ערך לשלנו (שהרי כל אדם אומר את אותו המשפט על עצמו!) ויש בכך הגיון – אם אדם מרגיש טוב ובטוח בעצמו, רבים יותר הסיכויים שהוא יוכל להכיר בערכם של אחרים. במשנה זה מובע המתח המתמיד בין האחריות של כל אחד מאתנו להיטיב עם ה"אני" שלו לבין אחריותו לאפשר לזולת לבטא ולפתח את הייחודו.
|
||
מקור 3:
הוּא (בן עזאי) הָיָה אוֹמֵר:
אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם,
וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר;
שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה,
וְאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם.
(משנה, מסכת אבות, פרק ד' משנה ג')
|
הסבר למקור 3:
פירוש המהר"ל: "ומאחר שלכל אחד ואחד מזל בפני עצמו, מה שאין לאחר הרי הוא ממציאות העולם, ומשלים את העולם, עד שמצד כל בני האדם שהם בעולם העולם שלם".
כלומר, כל אדם משלים את היחידה הגדולה הזאת הנקראת "עולם". לפי התפיסה המסורתית, אלוהים ברא את העולם ולכל אדם יש תפקיד בעולם וסיבה שהוא נמצא במקומו, אין בעולם אדם או דבר מיותר. כל עץ, כל בעל חיים הם חלק ממארג עצום; לכל פרט יש מטרה ותפקיד וכל חלק חיוני לקיומו של החלקים האחרים ולקיומו של המכלול.
|
(הכתבות ישמשו חומר למשתתפים ובעזרתו יוכלו לנסח את טיעוניהם)
1. תרומת איברים לחולים ש"אשמים" במצבם (למשל, ריאות למעשנים או כבד לאלכוהוליסטים)
שאלה להצבעה:
האם הייתם מוכנים לתרום ריאות לחולים הזקוקים להשתלת ריאה, שחלו בעקבות עישון כבד? (אפשר להוסיף: שידעו על מחלתם ובכל זאת המשיכו לעשן).
2. התנגדות המשפחה לתרומה - גם אם יש ברשות הנפטר כרטיס תורם.
שאלה להצבעה:
האם למשפחתו של אדם מותר שלא להסכים לתרום את איבריו אם נמצא שהיה ברשותו כרטיס תורם (כמו במקרה של אבי כהן הכדורגלן)? האם, לדעתכם, לכרטיס תורם צריך להיות מעמד חוקי כמו של צוואה?
3. הקריטריונים לקביעת התור להשתלה
שאלה להצבעה:
מה צריכים להיות הקריטריונים לקביעת התור להשתלה? האם לדעתכם יש להתחשב ב –
4. הטבות למשפחות של תורמים מן המת
שאלה להצבעה: האם יש לעודד חתימה על כרטיס תורם על ידי הבטחת הטבות למשפחת התורם?